<h1>ראב"ן סימן ש"ז</h1>
<h2>דף נח.</h2>
רבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נורי הוו יתבי וקא שתו חמרא אתא האי גברא אמרו ליה תא אשקיין לבתר דרמא חמרא לכסא איגלאי מילתא דגוי הוא חד אסר ליין שבכוס אפילו בהנאה וחד שרי בשתייה ליין שבכוס, אבל הנשאר בקנקן שרי לדברי הכל כרב ששת שכתבתי לעיל [נ"ו:]. אמר ר' יהושע בן לוי מאן דאסיר שפיר קאסר דנראה טעמו ומאן דשרי שפיר קא שרי דנראה טעמו, ונפקא מינה דכל היכא דאיתיה לטעמא דכל חד לחודיה סמכינן עליה, וטעמא דמאן דאסר דאמר הגוי איפשר רבנן כי הני חשובין וגדולים שיכרא קא שתו אלא וודאי חמרא הוא ואוריק בכוונה ונסכיה, וש"מ דכל היכא דידע הגוי דיין הוא ומזגו מכלי אל כלי אסרו אע"ג דלא נגע בו דהא הכא באוריק אוריקי ולא נגע ביין מקמינן ליה. וטעמא דמאן דשרי משום דמימר אמר הגוי איפשר דרבנן כי הני חמרא שתו ואמרו למזוג אלא ודאי שיכרא הוא והוה ליה כוחו שלא בכוונה ולא נסכיה, וש"מ דכל היכא דאוריק גוי יין כשר מכלי אל כלי ולא נגע בו ובמקום אפל דלא חזי שהוא יין ולא מצי לאורחיה שהוא יין ומזגו בחזקת מים שהי' הגוי צריך מים וסבור שהוא מים היין שמזג כשר או אם היה מהלך ונתקל בכלי של ישראל שבו היין והורק מן היין לחוץ הנשאר דכשר דכל אוריקי שלא בכוונה שלא ידע הגוי שהוא יין כשמריקו לא גזרו רבנן. אבל ידע הגוי שהוא יין ומזגו, אפילו לא נגע בו אסור מה שמזג דאמר ר' יוחנן יין שמזגו גוי אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב שלא תאכל, אף גוי לא ימזוג שלא יגע.
